איך מנטור מזהה את ה־Flow של מישהו אחר

בקצרה: Flow (זרימה) הוא המצב שבו אנחנו שקועים לגמרי במשימה, והזמן נעלם. רוב האנשים לא יודעים להגיד בדיוק מה מכניס אותם למצב הזה – אבל זה נשמע בדרך שבה הם מדברים. מנטור טוב מקשיב לסימנים, שואל את השאלות הנכונות, ועוזר לאדם לבנות את העבודה שלו סביב התשוקה שלו: יזם שהחברה שלו גדלה והוא כבר לא עוסק במה שהוא אוהב, עובד שנמצא בתפקיד הלא נכון, או מישהו שמחפש את הצעד הבא בקריירה.

את המושג Flow טבע הפסיכולוג מיהאי צ'יקסנטמיהאיי. לפי המחקר שלו, Flow קורה כשיש איזון בין האתגר ליכולת: המשימה קשה מספיק כדי למתוח אותנו, אבל יש לנו את הכלים להתמודד איתה. אתגר גבוה מדי מייצר חרדה. נמוך מדי – שעמום.

ומה שמכניס אותנו לשם הוא בדרך כלל תשוקה. תשוקה היא לא קלישאה של "רודפי חלומות" – היא הדלק. היא מייצרת מוטיבציה פנימית, המוטיבציה מכניסה ל־Flow, וה־Flow מייצר התמדה ולמידה עמוקה. לאורך זמן, זה מה שהופך אנשים למומחים בתחום שלהם.

אבל יש כאן בעיה: רוב האנשים לא שואלים את עצמם מה התשוקה שלהם ומתי הם בזרימה. הם שואלים מה מצופה מהם, מה משתלם, מה "הגיוני". והתשובות לשאלות האלה לא תמיד מובילות לאותו מקום.

איך זה מרגיש מבפנים

אני מכיר את המצב הזה היטב. כשהקמנו את הייקון, היינו ב־Flow מטורף.

ראיינו לקוחות פוטנציאליים, זיקקנו את האתגר, התחלנו לחשוב על פתרון. רצנו לגייס כסף למימון הפיתוח, חיפשנו חלקים במגרשי גרוטאות, ובנינו אב טיפוס. זו הייתה תקופה שעפה, ולא הרגשנו אותה. האתגר היה עצום, אבל כל יום למדנו משהו חדש, וכל צעד קטן קידם אותנו. כתבתי על התקופה הזו בספר שלי, "אור וצל – מסע יזמות מנטלי".

אבל באותה תקופה לא קראתי לזה Flow. פשוט עבדנו. ורק במבט לאחור הבנתי כמה נדיר המצב הזה, וכמה הוא היה הדלק שלנו.

ובגלל זה, לא פעם, מי שמזהה את ה־Flow הוא דווקא מישהו מבחוץ.

הסימנים: מה שומעים כשמישהו מדבר על התשוקה שלו

כשאדם מדבר על משהו שהוא עושה מתוך תשוקה, משהו משתנה. לא במה שהוא אומר – באיך שהוא אומר את זה:

• הקצב משתנה. הדיבור מאיץ, או דווקא מאט ונהיה מדויק יותר.
• הפרטים מתרבים. במקום "עבדתי על הפרויקט", מגיעים פרטים קטנים, שמות, מספרים, רגעים.
• הזמן נעלם מהסיפור. "פתאום הסתכלתי על השעון והיה כבר לילה."
• הגוף משתתף. מתיישבים קדימה, הידיים זזות, העיניים נדלקות.
• הם חוזרים לזה. גם כשהשיחה עוברת לנושא אחר, הם מוצאים דרך לחזור.

וההפך נשמע באותה בהירות: כשמישהו מתאר את התפקיד שלו במילים כלליות, בטון שטוח, עם הרבה "צריך" ו"אמור" – כנראה שה־Flow שלו נמצא במקום אחר.

השאלות שמנטור שואל

סימנים לבד לא מספיקים. צריך גם לשאול, ובעדינות – כי אנשים רגילים לענות על מה שהם אמורים לאהוב, לא על מה שהם באמת אוהבים.

• "ספר לי על הפעם האחרונה שאיבדת תחושת זמן בעבודה. מה בדיוק עשית?"
• "איזה חלק בעבודה שלך היית עושה גם אם לא היו משלמים לך עליו?" (זו כנראה התשוקה.)
• "על מה אנשים באים להתייעץ איתך, גם כשזה לא התפקיד שלך?"
• "איזו משימה אתה דוחה שוב ושוב – ומה בה מרוקן אותך?"
• "אם היית יכול לוותר על חצי מהמשימות שלך, מה היית משאיר?"

התשובות לא תמיד מגיעות מיד. לפעמים הן מגיעות בפגישה הבאה, אחרי שהשאלה עבדה בראש כמה ימים.

שלושה מקרים שבהם זה משנה הכול

היזם שהחברה שלו גדלה, והתשוקה נשארה מאחור

הרבה יזמים מכירים את התקופה הראשונה הזו, שבה הכול זורם. הם הקימו חברה מתוך תשוקה למשהו מסוים: המוצר, הטכנולוגיה, הלקוחות. ואז החברה גדלה, והם מוצאים את עצמם בתפקיד אחר לגמרי – גיוסים, דוחות, ישיבות הנהלה. הם עדיין עובדים קשה, אבל ה־Flow נעלם.

מנטור שמזהה את זה לא אומר "תתרגל, ככה זה מנכ"ל". הוא שואל: איפה התשוקה שלך היום? ואז בודקים איך מחזירים את היזם לעסוק במה שהוא אוהב – למשל לגייס מנהל תפעול שייקח את הניהול השוטף, או לחלק אחרת את התפקידים בהנהלה. ולפעמים מגלים שתפקיד המנכ"ל הוא לא המקום הנכון ליזם הזה, וזה בסדר.

העובד שנמצא במקום הלא נכון בארגון

לפעמים מגיע מנהל ואומר: "יש לי עובד טוב, אבל משהו לא עובד." העובד לא מתעצל ולא חסר יכולת. הוא פשוט בתפקיד שלא מתאים לו – אולי אתגר נמוך מדי, אולי סוג עבודה שמרוקן אותו.

כאן התפקיד של מנטור הוא לעזור למנהל לראות את מה שהעובד לא אומר: מתי הוא נדלק בישיבות, על איזה נושא הוא מתנדב, מה הוא עושה כשאף אחד לא מבקש. שם בדרך כלל נמצאת התשוקה שלו. ולפעמים העובד ה"בעייתי" הוא בעצם עובד מצוין במקום הלא נכון.

מי שמחפש את הצעד הבא בקריירה

מי שמחפש כיוון חדש נוטה להתחיל מהשאלה "מה מבוקש בשוק" או "מה משתלם". אלה שאלות חשובות, אבל הן לא מספיקות. אפשר להצליח בתפקיד שאין בו תשוקה – אבל קשה להתמיד בו לאורך שנים.

כאן מנטור עוזר לחפש את החוט המשותף: מה היה משותף לכל הרגעים שבהם עבדת בזרימה, בכל התפקידים שהיו לך? לפעמים מתגלה שזה לא תחום – אלא סוג עבודה: לפתור בעיות, לבנות מאפס, ללמד, לשכנע. ואז אפשר לחפש את הצעד הבא לפי זה.

למה קשה לראות את זה לבד

כמו שכתבתי בפוסט על השאלות שמנטור שואל, הכי קשה לראות דפוס כשאתם בתוכו. התשוקה וה־Flow הם דפוס בדיוק כזה. אנחנו רגילים כל כך למה שבא לנו בקלות, שאנחנו לא מבינים שזה מיוחד. "זה? זה סתם, כל אחד יכול."

לא כל אחד יכול. ובדיוק שם, לא פעם, נמצא הכיוון.

5 שאלות לבדיקה עצמית

1. מתי בחודש האחרון איבדתי תחושת זמן בעבודה? מה בדיוק עשיתי?
2. על מה אנשים באים להתייעץ איתי?
3. איזה חלק מהעבודה שלי הייתי עושה גם בלי שישלמו לי עליו?
4. מה המשותף לרגעים הטובים ביותר שלי, בכל התפקידים שהיו לי?
5. כמה מהשבוע שלי מוקדש לדברים האלה – וכמה לכל השאר?

בשורה התחתונה: תשוקה ו־Flow הם לא רק תחושה נעימה. הם מצפן. וכשקשה לקרוא אותו לבד, מנטור יכול לשמוע אותו בשבילכם – בקצב, בפרטים, בעיניים שנדלקות.

רוצים לבדוק איפה התשוקה שלכם, ואם העבודה שלכם בנויה סביבה? אפשר לתאם שיחת היכרות.